סימניות

הכל התחיל ממוזה שנחתה בדירתנו ושמה "סימנייה".

הרהרתי על כך שלמשפחה המיוחדת, שהגיעה החודש לביקור מולדת, אהבה

לספרים (טוב, לפחות להורים) ולכן כדאי לצייד אותה בסימניות ראויות.

כבדרך אגב ותוך כדי עשייה התחשק לי לבדוק מהיכן הגיעה הסימנייה ולאן
היא הולכת ומצאתי ש:

1. הסטוריית הסימנייה כרוכה ותלויה בהתפתחות הספר.
2. למרות שמייחסים את תאריך הולדת הסימנייה לימי הביניים, ניתן להניח
שבתקופות קדומות יותר היה לה שימוש חשוב בעת קריאת מגילות שלמות
שכל שורה בהן היתה ארוכה כאורך הגלות.
3. בין המאה ה-13 למאה ה-15 רוב הסימניות יוצרו משאריות קלף או עור
ששימשו לכריכת הספרים.
4. תעשיית הדפוס  החלה את דרכה במאה ה-15. הספרים הראשונים
הודפסו במהדורות מוגבלות והיו יקרי ערך ומכאן נבע הצורך לשמר
ולהגן עליהם מנזקים.
5. הסימנייה הנפוצה ביותר במאה ה-18 ועד המאה ה-19 יוצרה מרצועת
משי דקה ופרקטית שהיתה מחוברת לכריכה מלמעלה. אני זוכרת אותה
(היינו ילדים וזה היה מזמן)... אפשר למצוא כאלו עוד היום.
6. הסימניות הלאומיות, למי שזוכר, עוטרו בריקמות, פרחי ארצנו המיובשים
הונצחו בסימניות שצופו בפלסטיק שקוף. סמלים לאומיים וסממנים ציוניים
כאלו ואחרים התנוססו בגאווה. איפה נוכל לראות אותם היום?
7. לא ממש נוכל אלא אם נחפש במקומות הנכונים. סימניות רבות עשו
הסבה ותפקידן הוא שיווקי-מסחרי ולא רק פונקציונלי, הן הפכו לשטח
פרסום לכל דבר.
8. אז בואו נניח, בתקווה שלא נרדמתם, שהתפתחות הסימנייה היא
גם הראי שלנו כחברה ותרבות, מה דעתכם?!

טוב, ועכשיו עם קצת רצינות נעבור לתכל'ס:

לו ולה

 

וגם להם:

 

החומרים שמרכיבים את הסימניות הם: פלייר של מסעדת מוזס (דיברנו על שיווק?!),
חומרים חדשים ומדהימים ששרית סחבה במזוודה על פני חצי פלנטה, חוטים, סרטים,
יומן לתלמיד שקיבלתי ב-Twentyfourseven  וכמובן הרבה אהבה :)