אחד הפרוייקטים שישבו לי הרבה זמן בראש היה ספר מטופל.
כשחמותי ביקרה אותנו והביאה איתה ספר נטוש שמצאה במטוס באחת ממשמרותיה העמוסות, הבנתי שהגיע זמן.
אחרי שמדדתי וסימנתי את גבולות הבריכה המלבנית, נטלתי סכין יפני והתחלתי לחתוך. ולחתוך ולחתוך. הדפים הראשונים מתוקתקים, המשימה נראית כיפית ומבטיחה אבל ככל שמעמיקים, המהירות יורדת ואני מבינה שעם סכין צעצוע לא אגיע עמוק. גם עם סכין מאסיבי בעל להב רחב נדרשה עבודה ממושכת של חפירה.
התחלתי עם סכין דומה לזה
המשכתי עם סכין דומה לזה
לקח לי כמה ימים כי חילקתי את שלב החפירה לתשלומים ומשזה הסתיים, המשכתי לשלב המהנה.
מה עושים עם זה? אני מניחה בסלון, ליד הספה ונהנית מלהסתכל בתמונות שבפנים - כל אחת היא זיכרון של רגע מיוחד בשבילי.
אפשר לייעד למתנה מפתיעה - אמרנו טוויסט, נכון? כי זה באמת מפתיע לפתוח ספר ולמצוא "בור". אפשר למלא בשוקולדים, במכתבים ששלחו לנו או ברכות שקיבלנו מהיקרים ואנחנו רוצים לשמור, אפשר להניח גם תכשיטים - את אלו שאנחנו עונדות ביומיום ועוד עוד.
תודה שביקרתן וקראתן :)
סוף שבוע נעים, נוח לנשימה ובעיקר רגוע
קרני
מהמם!!!!
השבמחקתודה רבה, מיכל :)
מחקאין על הטאצ' שלך
השבמחקתודה אהובה, כמה כיף לשמוע!
השבמחקמקסים!
השבמחקתודה רבה זהבית :)
מחקראשית מקסים. גורם לי לחשוב שבאמת אם אפנה לזה זמן, עוד יש סיכוי שאזכר שפעם אהבתי ליצור גם בחומר. הטוויסט שלי לזכרון מגיע מהקישור המיידי ל'סרט חומות של תקווה' האלמותי - טים רובינס המדהים שחפר את דרכו לחופש בכפית במשך עשרות שנים. את הכפית טמן עמוק בתוך ספר התנ"ך, באופן זהה לזה שתיארת כאן. את קיבל ממנהל הכלא הסדיסט שהבטיח לו: "הישועה תבוא מבפנים". הסצינה בו טים עושה את צעדיו הראשונים בחוץ בעוד מנהל הכלא פותח את הספר ומגלה בו את הכפית, אחד ה-רגעים בסרט. אז הנה בלי ספר חזרתי בזיכרון. תארי לך מה יקרה ע ספר שכזה :). תמשיכי ליצור ולכתוב. נהנהתי.
השבמחקמיכל, מדהים לאילו מחוזות הספר לקח אותך ואני מאוד מתחברת, הצלחת לקחת אותי איתך.
מחקתודה רבה, אהובה!
רעיון מקסים וביצוע נהדר. לייק.
השבמחק